חג החנוכה מעלה מיד מחשבה על שירה ונגינה. בין אם מדובר במנגינות המסורתיות שבהן מברכים על הדלקת הנרות, או בשירים ששרים לאחר ההדלקה, ובהם גם שירי קודש ובלדות המספרות את נס חנוכה, שירים על אור, נרות ושמן, או במנגינות הקשורות למנהגים, לאוכל ולמשחקים של חנוכה, לכל קהילה יהודית יש שירים וניגונים שכרוכים בחג הזה.

השיר האשכנזי המוכר ביותר לחנוכה הוא הפיוט 'מעוז צור'. השיר נכתב בידי מרדכי, משורר אשכנזי שחי לפני המאה ה-13 בגרמניה הצלבנית. שמו מופיע באקרוסטיכון בראשי הבתים.

הפיוט מתאר את האירועים שבהם הציל הקב"ה את עמנו מידי פרעה, נבוכדנצאר, המן ואנטיוכוס, ומצפה לגאולה העתידית בימות המשיח, כפי שחזה אותה דניאל. כל בית בפיוט מתייחס לאירוע הצלה שונה בהיסטוריה של עם ישראל:

1. צור (= סלע) ישועתי

מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח
לעת תכין מטבח מצר המנבח
אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח.

2. הצלה מידי פרעה (1200 לפנה"ס)

רעות שבעה נפשי, ביגון כוחי כילה
חיי מררו בקשי, בשעבוד מלכות עגלה
ובידו הגדולה, הוציא את הסגולה
חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן מצולה.

3. ההצלה מידי בבל (539 לפנה"ס)
דביר קדשו הביאני וגם שם לא שקטתי
ובא נוגש והגלני, כי זרים עבדתי
ויין רעל מסכתי, כמעט שעברתי
קץ בבל זרבבל, לקץ שבעים נושעתי.

4. ההצלה מידי המן (המאה החמישית לפנה"ס)
כרות קומה ברוש בקש, אגגי בן המדתא
ונהיתה לו לפח ולמוקש, וגאוותו נשבתה
ראש ימיני נשאת, ואויב שמו מחית
רוב בניו וקנייניו על העץ תלית.

5. ההצלה מידי אנטיוכוס (164 לפנה"ס)
יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים
ופרצו חומות מגדלי, וטמאו כל השמנים
ומנותר קנקנים, נעשה נס לשושנים
בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים.

6. הגאולה העתידית לימות המשיח
חשוף זרוע קדשך, וקרב קץ הישועה
נקום נקמת עבדיך, מאומה הרשעה
כי ארכה לנו הישועה, ואין קץ לימי הרעה
דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועים שבעה.

ישנם חוקרים הטוענים שהביטוי הכמוס "אדמון", המופיע בבית האחרון מתייחס לשליט נוצרי מסוים. "האדמון" המופיע במעוז צור, כך הם סוברים, מתייחס לקיסר פרידריך מגרמניה, בעל הזקן האדום, שהוביל את מסע הצלב השלישי, כדי לכבוש את ירושלים מידי צלח-א-דין, הגאון הצבאי הטורקי שנטל אותה מידי הצלבנים לאחר כמעט 100 שנות שלטון נוצרי (1099 – 1187). ליהודים היו סיבות טובות לחשוש מאוד מפני תחיית מסעי הצלב, שהביאו איתם מעשי רצח ופוגרומים גדולים, המרת דת מאונס, ביטול חובות של נוצרים ליהודים ובזיזה. היו להם סיבות טובות להתפלל למפלתו של האדמון, שהיה עלול לבסס מחדש שלטון נוצרי בירושלים, שהיה כרוך ברצח תושביה היהודים ובאיסור על מגורי יהודים בה לאחר מסע הצלב הראשון.

בסופו של דבר טבע פרידריך "האדום" ברברוסה באסיה הקטנה במהלך אחד הקרבות, בעוד שותפו, המלך הצלבני אדום השיער, רי'צרד לב הארי, הגיע לארץ הקודש בדרך היום. לימים אף הוא נכשל בכיבוש ירושלים וחזר לאנגליה. המלך ריצ'רד ורובין הוד הם דמויות גיבורים בסיפורי העם האנגלים מימי הביניים ובספרות הילדים האמריקנית, שם מופיע אחיו הבוגדני של ריצ'רד, הנסיך ג'ון, בדמות הגיבור הרע. ואולם ליהודים היו אלו ריצ'רד ופרידריך, "האדומים", דמויות הרשע שכישלונם, כך קיוו, יפתח את התקופה המשיחית.

מריבת גברת חנוכה ומר פורים

שיר חנוכה כמעט לא מוכר נכתב במקורו בערבית יהודית בצפון אפריקה, והוא מחיה חלק מן התפקידים המסורתיים שמילאה האישה בקהילה הזאת בחגיגת החנוכה. שיר זה הוא יצירה אזוטרית של כתיבה יצירתית עממית, ומקורותיו לוטים בערפל. ואף על פי כן הוא מציג לפנינו בבהירות את אווירת החג ברקע המרוקני שבו נכתב, ככל הנראה במאה התשע-עשרה.

יוסף שטרית תרגם את השיר המקורי לעברית ולאנגלית. הגרסה היא מילולית למדי, ואינה מתיימרת לשמור על המקצב המקורי.

גברת חנוכה ואדון פורים מתקוטטים: שיר-ויכוח ממרוקו

קצת חנוכה ופורים [סיפור חנוכה ופורים]

1 בואו ואספר לכם, קהל מבורך, סיפור שקרה בין פורים וחנוכה,

שרבו וניהלו מערכה, בליל כה בכסלו, בחודש השני[!]

3 המנורות מנוקות, וחביות היין והמאחיא פתוחות;

זבני הקהילה כולם דרוכים להדליק את נרות חנוכה, הו אחיי.

5 אך התחילה חנוכה להדליק את הפתילה ולפתע פרץ פורים אבי המגילה;

מיד כיבה לה את המנורה, ורק האפלה נותרה.

7 הרכינה חנוכה את ראשה ולא דיברה אתו, והקפידה עם כבודו,

עד אשר תראה מה בדעתו. והוא התכונן לריב אתה בכוונה תחילה.

9 יצאה החוצה פגועה, הביטה בו ועמדה מפוחדה,

והוא מקלו מונח על כתפו; ברחה ונכנסה אל בית השכנים.

11 אמרה: גרשו מעלי זאת החרפה; האם הייתי עבורו המן בן המדתא?

שייפול עליו חושך וזעם; מן השמים אזכה בשלוותי.

13 שמעו מה קרה לעני בליל פורים: הלך לקנות תרנגול לסעודת המגילה,

מצא שמחירו יקר מאוד, והלך לישון בלא ארוחה וסעודה,

15 ביום פורים לא מצאו בו מנוחה, מהשכם בבוקר עד לזמן מנחה.

לא אוכלים מסכום בחלב עד מלוא הכלימה, בגלל מיעוט כלי החרס.

17 גדולים וקטנים ישובים בבית-הכנסת, אינם עוזבים ער שקוראים את המגילה;

וכשמזכירים את שם המן מפוצצים נפץ, או מועכים אותו בין אבנים.

19 הילדים מרעישים אותו ועל אבנים מועכים אותו;

ואם יציירו את דמותו, יתלו אותו על קנה סוף או על הקירות.

21 אחד נתקל בשני ואומר: מהר, האישה הכינה את הלחם עם ביצי המן,

שותים מאחיא ואומרים לחבר: קום צא, שלא תיפול שיכור בתוך ביתי,

23 האחד שותה לשוכרה ומרביץ לאישה, השני משתרע כמו גשר;

והעני אינו מוצא אפילו גרגרת להכנת הסעודה, הו אחיי.

25 כולם קמים ביום שושן פורים מהורהרים, כל אחד פנוי לדאגתו,

כיצד לקבל את פני פסח בן דודו, כאילו לא היה פורים, הו אחיי,

27 פורים, הו אחיי, שמע את עלבונו ומיד קפץ וגלגל עליה את מגילתו.

אמר לה: בואי, בישת מזל, האם נוצרי אני עבורך?

29 לא קראו לך היהודים בשם חנוכה אלא משום שאת מסדרת כול ומכוערה,

אין בך אלא דיבורים, לא ניחומים; את הרי לא שווה אף לא זוז אחד,

31 ידי היהודיות מתנפחות בהכנת הפתילות, והחתול בא ובולע אותן בחופזה,

למחרת אתה מוצא אותה מחפשת במה להכין פתילות אחרות, הו אחיי,

33 אתה מוצא אותה תמיד כמו קבצנית בפתח הבית, או תלויה על הקירות.

גורמת ליהודים הפסד שמן בלא תועלת, הו אתם הנוכחים,

35 אור המנורה אין קוראים לידו, ואין כל תועלת בו.

גם מן הלהבה אין מדליקים אש, לא גדולים, לא קטנים ולא נשים.

37 לכי, את חסרת כל נימוס, אינך אלא כסם הייסורים,

לולא נחשון בן עמינדב לא היית שווה כל זוז.

39 כל לילה את מוסיפה פתילה בחמה לאישה חסרת יכולת ועלובה,

ולפתח הבית את ישובה כאלמנה, ואף לא אחר נותן בך את תשומת לבו,^[1]ח' בנזימן, אורות בהרי האטלס; מנורות חנוכה מאוסף ז' שולמן במוזיאון ישראל, ירושלים תשס"ב. מערבית-יהודית: י' שטרית. מתוך אתר יד בן צבי

בקהילות רבות במרוקו נפוצו ויכוחים בחרוזים, חלקם אף בעברית, והם היו מוכרים וידועים לרוב. מאפיין את הוויכוחים הללו המתח "הטבעי" המתמיד בין גברים לנשים. ואולם דווקא השיר הזה נותר באלמוניות יחסית, והייתה לו תפוצה מעטה.

היצירה נכתבה על בסיס שירים קודמים מוכרים, ונכתבה בסגנון דומה למחלוקת מפויטת קודמת, שהייתה מוכרת לחברים בכל הקהילות היהודיות במרוקו במאות התשע עשרה והעשרים, בין פסח לסוכות. הנעימה החריפה של הסכסוך בשני הפיוטים הללו נובעת בראש ובראשונה מן המעמד השונה שיוחס לכל אחד מן החגים בזוגות המסוכסכים (פסח כנגד סוכות, פורים כנגד חנוכה). ואולם היא מושפעת גם מן היחסים המתוחים בין המינים בחברה היהודית המסורתית ומן הוויכוח בנושא התרומות היחסיות של גברים ונשים בקיום הראוי של מצוות החג.

חווית החג, שחוזרת על עצמה בעונה קבועה מדי שנה בשנה במהלך עשרות דורות, אפשרה לציבור היהודי לפתח רעיונות שבהם החגים משמשים כעין דמויות חברתיות בעלות אישיות עצמאית; בעיני רוחו של הציבור נשא כל חג משמעות אנושית ותרבותית מעבר לטקסים ולחגיגות ונוסף על מקורותיו הדתיים וההיסטוריים.

בשל ההקשרים השכליים שנתעוררו, נוצרה מעין הייררכיה חברתית ותרבותית בדעת הקהל, שדירגה את החגים במקומות יחסיים ועימתה אותם זה בזה. שני החגים העומדים בתחתית הסולם הם פורים וחנוכה. חנוכה מוצג כאישה חסרת אונים, נטולת משפחה ונאלצת לברוח אל השכנים ולחפש מקלט זמני, כאשר פורים תוקף אותה. השיר כולל תיאור של הדלקת החנוכייה, ולפני כן טבילת הפתילה בשמן, כהכנה להדלקה. את הפתילות לא היה אפשר לקנות, ועקרות הבית הכינו אותן על פי רוב מקרעי בגדים לבנים ישנים. הכנת הפתילות הייתה מלאכה קשה, שהייתה כרוכה בגלגול פיסות בד קטנות בין כפות הידיים או חלק אחר של הגוף כדי לייצר רצועות בד מגולגלות כראוי, שיספגו היטב את השמן וידלקו זמן ממושך ככל האפשר. המלאכה הזאת גרמה לעתים קרובות לידיים להתנפח. בשיר נזכרות התקנות ההלכתיות האוסרות על שימוש בנרות חנוכה למאור או להדלקת האשר. הוא מסתיים בדימוי הקשה של חנוכה כאלמנה עזובה, ומוסיף עוד השמצה לשרשרת העלבונות והוז שמטיח פורים. לעומת זה, פורים, הזכר, מוצג כחג שופע אירועים וחגיגות עליזות שמתקיימות בקרב חוג המשפחה.

השיר, שהוא חיבור עממי, מבטל את הקשר בין החג לבין שורשיו הדתיים וההיסטוריים, והוא חושף את ההיבטים הפסיכולוגיים והחברתיים השנויים במחלוקת של חג החנוכה, שיש בו משום סיבה לחגוג וליטול פסק זמן משגרת היום-יום, אך בד בבד יש בו משום מאמץ והכנה מצד הנשים.

אף על פי שהתיאור בשיר הזה הוא מעט מרתיע ועמום, לנשים היה תפקיד חשוב לא רק בהכנת הפתילות והאוכל, כי אם גם בחגיגה עצמה. בחלק מן הקהילות הצפון אפריקניות הלילה השביעי בחנוכה מוקדש בייחוד לגיבורות כגון יהודית וחנה. הנשים נאספו בבית הכנסת, הוציאו את ספר התורה מן הארון וקיבלו את ברכת הרב בשם האימהות.

הנשים אכלו גבינה ומאכלי חלב והזכירו את מעשיה של יהודית שהתגברה על הולפרנס. ככלל נשים נמנעות מלבצע את מטלות הבית בשעה שהנרות דולקים, מפני שלנשים יש מקום מיוחד בנס של חנוכה, כפי שלימדו חכמים, ועל כן יש להן גם מקום מיוחד בחגיגה.