חנוכה הוא חג אהוב על רוב הילדים, מפני שהוא סובב סביב מתנות. אמנם השתלשלות המנהג הזה איננה מבוצרת היטב במקורות היהודיים, אך הוא הפך לחלק בלתי נפרד מן החג.

נתינה ושיתוף הם, כמובן, חלק מהותי מן הדרך היהודית. בחנוכה יש דרכים רבות להפיץ את האור וישנם סוגים רבים של אור שאפשר להפיץ.

בשעה שהנרות דולקים ומפיצים אור בהיר, אשת חיל בכל בית ובית יכולה להפוך לדוגמה חיה של הפסוקים:

פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה (משלי לב כו)

שואלים חכמים: מהי 'תורת חסד'? האם יש תורת חסד בניגוד לתורה שאיננה של חסד? הם משיבים כי 'תורת חסד' היא תורה שאיננה רק נלמדת כי אם גם מועברת הלאה. משעה שלמדנו מוטלת עלינו החובה גם ללמד.

אני מבקשת לשתף אתכם בחוויה רבת משמעות שלקחתי על עצמי עם כל אחד מילדיי, בשעה שעמדו על סף המנהיגות עם כניסתם לעול מצוות. הניסיון הזה יכול להתאים גם כמבט שונה על נתינת מתנות בחנוכה.

כאשר הלך וקרב מועד בת המצווה של בתנו הבכורה, שירה לאה, התלבטנו במשך זמן רב כיצד לציין את המעבר החשוב הזה בחייה, מעבר מילדות לבגרות – מקיום מצוות כמי שאינה מצוּוָה ועושָה לקיום של מצוּוָה ועושָה.

המסורת היהודית נעדרת טקסים ממוסדים שמטרתם לציין את כניסתה של אישה צעירה לדברי הימים של בגרות יהודית, חיפשנו דרכים חדשניות להפוך את האירוע לבעל משמעות. התחלנו ביציאה לדרך של לימוד.

התחלנו את התהליך ביום הולדתה האחד-עשר. במקום להתמקד בטקסט מסוים, בחרנו לחקור את קורותיהן של נשים יהודיות דגולות. המסר היה ברור. נוסף על הבנת החוקים והמנהגים שכרוכים בהתבגרות ובגיל מצוות, הלימוד שלנו נועד להדגיש את הכניסה לשורות הקהילה היהודית וקבלה של אחריות ומנהיגות הכרוכות זו בזו. כיוון שאופי תפקידה של האישה היהודייה כחלק מן הציבור היהודי וכחברה בקהילה היהודית עדיין שנוי במחלוקת, הלימוד שלנו נועד לחקור אופקים חדשים ולהאיר את המגוון הרחב של דרכי ההנהגה האפשריות.

מדי חודש בחרנו אישה אחרת ובה התמקדנו. התחלנו בתקופת התנ"ך, ולמדנו על דבורה השופטת ועל חולדה הנביאה. מן התקופה ההלניסטית בחרנו את יהודית, ומתקופת התלמוד למדנו על ברוריה ועל שלומציון המלכה. שרה שנירר והנרייטה סולד היו הנשים שפגשנו בתקופה המודרנית. נוסף על הנשים החשובות מן התקופות ההיסטוריות השונות, שירה ראיינה את שתי סבתותיה, כדי ללמוד מהן על אימותיהן (סבתות-רבתות של שירה) שעל שמן היא קרויה.

שירה כתבה מאמר על כל אחת מן הדמויות, כדי לשתף אחרים בלימוד. אספנו את המאמרים והבאנו אותם לדפוס כחוברת שאותה חילקנו במסיבת בת המצווה, שבה שירה עשתה "סיום" – טקס שמציין את השלמתו של פרויקט לימוד.

החלטנו לקרוא לחוברת הזאת, יצירתה האישית של שירה: "חן וחסד טוב בעיני אלהים ואדם" (משלי ג ד). הכותרת הייתה למעשה הברכה שלנו לשירה, בתקווה שהיא תשמש דוגמה לדבריה ותשתף את יכולותיה עם העם היהודי.

רווח משני של הפרויקט הזה היה זמן האיכות שהקדשתי אך ורק לבתי הבכורה. במשפחות ברוכות ילדים, קורה לעתים קרובות שזמן רב מוקדש לצרכיהם של הילדים הצעירים במשפחה, וכך נותרים הילדים הבוגרים יותר עזובים לנפשם. במשך השנה שקדמה לבת המצווה של שירה הוקדשו לה בלבד שעות רבות ונפלאות מדי חודש. אני זוכרת בחיבה כיצד קרה שלקראת סוף חודש כסלו לא הספקנו לסיים את הלימוד בספר יהודית. החלטנו לצאת לבית קפה, שם נשארנו עד שסיימנו ללמוד את הספר.

הלימוד שלנו בספר יהודית היה הזדמנות מצוינת ללימוד של אם ובת כהכנה לבת מצווה, בד בבד עם אפשרות להעמיק את ההבנה שלנו בחג החנוכה.

המאמץ הזה היה חלק עיקרי בחגיגת בת המצווה של שירה. ואולם אפשר להעתיק אותו בקלות לחגיגות אחרות, כגון חנוכה. התהליך הוא מאורע משפחתי כפול. הוא נפתח בלימוד טקסטים מסורתיים אודות אישים-מאורות גדולים ואירועים מעוררי השראה בהיסטוריה היהודית. בהמשך מתעדים את הדברים בחוברת חנוכה יצירתית, אישית.

שיתוף אחרים בחוברת הזאת ברוח הנתינה של חנוכה, הוא הזדמנות ראויה לקיים הן את "פיה פתחה בחכמה" הן את "תורת חסד על לשונה" (משלי לב כב).