הקדמה

בחנוכה אנו מנציחים את נס פח השמן, וזוכרים כיצד פח שמן טהור אחד, שהיה בו די שמן להדלקת המנורה במשך יום אחד, הספיק לשמונה ימים.

הבה נתבונן בסיפור קדום יותר של 'נס פח שמן', סיפור שבו אמונתה של אישה שיחקה תפקיד חשוב, ונראה כיצד הוא מאיר באור חדש את סיפור חנוכה.

הסיפור מופיע בתנ"ך, במלכים ב', פרק ד:

וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים.  וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.  וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי.  וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי.

וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת).  וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן.  וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר.

(מלכים ב', ד א-ז)

אלישע, חניכו של אליהו?

נשאלת השאלה מדוע אלישע, עושה נפלאות חשוב, לא אמר פשוט אברא קדברא ופתר כך את הבעיה. אחרי ככלות הכל, אלישע היה תלמידו של אליהו שכבר קבע תקדים לביצוע נס במלכים א' פרק יז, כאשר עמד מול השבר של האלמנה הצרפית:

קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, לְכַלְכְּלֶךָ.  וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל-פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה-שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה, מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, קְחִי-נָא לִי מְעַט-מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה.  וַתֵּלֶךְ, לָקַחַת; וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר, לִקְחִי-נָא לִי פַּת-לֶחֶם בְּיָדֵךְ.  וַתֹּאמֶר, חַי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אִם-יֶשׁ-לִי מָעוֹג, כִּי אִם-מְלֹא כַף-קֶמַח בַּכַּד, וּמְעַט-שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת; וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי, וַאֲכַלְנֻהוּ, וָמָתְנוּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל-תִּירְאִי, בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ; אַךְ עֲשִׂי-לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה, וְהוֹצֵאת לִי, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ, תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא תֶחְסָר:  עַד יוֹם תתן- (תֵּת-) יְהוָה, גֶּשֶׁם--עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה, כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ; וַתֹּאכַל הוא-והיא (הִיא-וָהוּא) וּבֵיתָהּ, יָמִים. כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר--כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.

(מלכים א יז ט-טז)

אלישע לא הולך בדרכו של אליהו. הוא אינו מבקש מן האישה לתת לו את פח השמן היחיד שלה ואז מכריז על נס. במקום זה הוא שולח אותה לשכניה לשאול מהם כלים.

וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)--כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי.  וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי.

וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת).  וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן.  וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר.

(מלכים ב', ד ג-ה)

יוזמה של אישה

כאן נמצא הסוד שבנס. הנס לא היה יכול להתרחש בלי יוזמתה של האישה. אלישע היה יכול להקיש באצבעותיו והכלים היו מופיעים ובתוכם השמן. ואולם האישה הייתה צריכה לעשות את הצעד ההכרחי, ורק אז עשה הקב"ה צעד לקראתה. התקדים הזה שב ומהדהד בתקופת המכבים. המכבים לא חיכו בלי מעש, ולא ציפו שה' יבצע נסים. הם יזמו: "מי לה' אליי!" הם לחמו באומץ, הם חנכו את בית המקדש, ועמדו על כך שיש להשתמש בשמן זית זך על מנת להדליק את המנורה. בתגובה ה' גרם לשמן להוסיף עוד ועוד שפע, כשם שקרה לפח השמן במלכים ב' פרק ד מאות שנים קודם לכן.

יש לשים לב אל פרט אחד נוסף בסיפור שבמלכים. אלישע אומר לאישה לשאול את הכלים ואף לסגור את הדלת לפני שהיא מתחילה לצקת את השמן ולחוות את הנס. רש"י על אתר מסביר: "כבוד הנס הוא לבא בהצנע". צניעות היא התכונה הנעלה ביותר של הנשים, ואין זה פלא אפוא שנס השמן הזה התאפשר בזכות אישה.

במאמר מאיר עיניים "להאיר את הבית" מאירים נעמה וניר מנוסי באור חדש ומרענן את הסיפור המקראי על פח השמן. הם מתמקדים בתפקיד האישה בהקשר של ניסים ובכוחה לשנות צורתם של דברים בבית היהודי.

המאבק למען הבית היהודי

בכישרון רב טוענים בני הזוג מנוסי כי הסיפור המקראי הוא סיפור של מאבק בתרבות זרה ובהשפעתה, שמאיימת על הביטחון והיציבות של הבית היהודי. המקרה המקראי הזה משקף את הנושא של חנוכה, ולמעשה יש לו משמעות הנוגעת לכל הדורות ומתאימה גם לימינו.

הסכנה שבתרבות יוון ממשית היום כשהם שהייתה בעולם העתיק. היא אתגר מוחשי לכל הורה דתי שילדיו ניצבים מול פיתויי תרבות המערב. טיהור המקדש משקף את ריפויו של כל בית מן התרבות הנוכרית ומן ההשפעה הזרה, שמאיימות על חיי המשפחה. נס פח השמן בספר מלכים נותן קווים מנחים לדרך שבה אפשר להצית מחדש את בתינו באמונה ולהאיר את חיי משפחתנו בערכים מסורתיים.

וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים.

(מלכים א' ד א)

הפסוק הפותח את סיפור אלישע והאלמנה המיוסרת מובן בדרך כלל כמתאר את המשבר הכלכלי בחיי האלמנה. ואולם היא מדגישה כי בעלה היה אדם ירא שמים. לכאורה היא אומרת זאת כדי שהנביא – איש האלוהים – יעזור לה. ואולם עובדה זו מוסיפה נדבך נוסף למשבר שהיא חווה. זהו גם משבר חינוכי.

האב שהיה ירא את ה' דאג לחינוך הדתי והמוסרי של בניו. תפקידו כהורה וכמחנך נועד למנוע מילדיו 'להילקח' לנושה שבא מבחוץ. במילים אחרות, הוא חיזק אותם כדי שלא יילקחו לתרבות העולם החיצון, שלא יעזבו את העדר ולא יאבדו למורשת אבותם.

האלמנה בסיפור, אם חד הורית, חוששת שזה בדיוק מה שעומד להתרחש. היא מייחסת את המציאות הקשה הזאת לאבדן בעלה ירא ה' – עמוד השדרה של המשפחה. משימתו הייתה להבטיח יציבות וביטחון. לא ברור אם הוא הצליח למלא תפקיד זה בחייו, אך כעת משנסתלק היא נואשה מכל תקווה. הנושה מסמל את הלחץ המתפתח מבחוץ.

כלום לא תמיד כך הם פני הדברים בנוגע ללחצים תרבותיים חיצוניים שגורמים לנו לחוש לא ראויים, כאילו אנו חייבים דבר מה? הם שוברים אותנו וגורמים לנו לחוש חסרי עמוד שדרה ונתונים בסכנה. האישה פונה לאלישע מפני שילדיה נמצאים בסיכון.

כלי קיבול כאמצעי

היא פונה אל הנביא ומניחה שסיבת הבעיה שלה היא העדרו של בעלה. הנביא, איש האלוהים, יהיה מחליפו וישמש לה משען.

הנביא מעתיק בחכמתו את נקודת המשען של הבעיה על מנת להביא לשינוי. הוא משנה את נקודת ההשקפה ועל ידי כך מסייע לה למצוא פתרון. הוא שואל "מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת"? היא אמנם מזלזלת במציאות שלה וטוענת שיש לה אך אסוך שמן אחד, אך הנביא מבין והוא יגלה לה שאכן משם בדיוק צומח הנס, כפשוטו וכמדרשו, בדרכים שהיא לא יכלה לתאר לעצמה. הדבר טעון ראייה חדשה וחדשנית על מנת שיתברר.

עליה להתבונן בעיניים של אישה, במעין ראייה פנימית – ראייה נבואית. ובגלל הסיבה הזאת הנביא אלישע יוזם את התהליך ומשחק תפקיד ראשי בהצלת האישה וילדיה. למעשה הוא מאפשר לאישה להציל את המצב. תפקידו מובן – להוציא מן הכוח אל הפועל את מה שטמון באישה עצמה.

באשר לסיבה שבגללה הנביא עומד על כך שהאישה תשאל כלים משכניה, נעמה וניר מנוסי משערים שהיא תוכל לעמוד בפני הלחצים התרבותיים החיצוניים (שהנושה מסמל) רק אם היא תכניס כלים "זרים" אל תוך ביתה פנימה. בין אם הכוונה היא לתרבות זרה במונחים של ספרות, אמנות, מוסיקה, פילוסופיה או כל דבר אחר, הדבר החשוב הוא להתבונן מנקודת מבט אחרת.

הדבר מאיר הן את הבעיה והן את הפתרון. האתגר העומד בפני האם הוא להביא את הכלים אל ביתה פנימה. עליה להביא כלים ריקים. היא צריכה לרוקן אותם מהשפעה זרה ולמלא אותם בשמן זית זך. הנס הוא שמעט שמן יכול לגרש את החושך. השמן יכול לשנות את תכונתם של כלים חלולים לכלי קיבול לקדושה, ואת ביתה של האישה למקדש לתורה. היא וילדיה עוסקים יחד במלאכה, ופח השמן האחד שהיה ברשותה של האם מלכתחילה שייך כעת למשפחה והוא חלק מנחלתם הפנימית.

סיפור זה על פח השמן הוא סיפורה של אם שהייתה בתחילה אישה נואשת וחסרת מעש, שנשענה על צדקותו של בעלה ועל יכולתם הסמכותית של מנהיגים דתיים. הנביא הוא זה שמראה לה שאמונתה היא המפתח לפתיחת הכוחות הטמונים בתוכה להרחיב את הכלים שהיא מכניסה אל ביתה. כשהיא ממלאת אותם באור אמונתה, היא משכללת ומשנה את העולם של ילדיה לעולם שכולל בתוכו את עבודת ה'. כל זה נובע ממעט שמן ומהרבה אמונה, שמאז ומעולם האירה באור בהיר וציפתה לגילויה, כדי שישתמשו בה להאיר את המשפחה ואת העולם.