טבעם הכפול של הנסים בסיפור חנוכה מאלף. המכבים הפגינו התרסה לנוכח הדיכוי המדיני והדתי של היוונים. הם הכריזו מלחמה ועמדו באומץ אל מול רדיפות דתיות ותרבותיות. גם חנוכת המקדש הייתה מעשה של מסירות ותקווה, של חוסן ויוזמה אנושית.
נוסף על כך הם קיוו כנגד כל הסיכויים והתפללו לנס. הם לחמו על מנת להפוך למדינה ריבונית וכדי שיוכלו לעבוד שוב את ה' בבית המקדש בירושלים. בן גוריון אמר פעם כי כדי להיות אדם מפוכח בישראל צריך להאמין בנסים.
ואמנם התקופה ההלניסטית היא דוגמה נפלאה לדיכוטומיה הזאת – כמענה לפעולות הנועזות של עמו, עשה ה' את נס פך השמן.
הנסים הדו-ממדיים בסיפור חנוכה מתבררים מתוך עיון בנס נוסף שקשור לשמן והוא מתואר בתלמוד:
חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא. אמר לה: בתי למאי עציבת? אמרה ליה: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה: בתי מאי איכפת לך. מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה.
(בבלי תענית, כה ע"א)
(פעם אחת בין השמשות [בערב שבת] ראה [ר' חנינא בן דוסא] את בתו והיא בוכה. שאל אותה: בתי, מדוע את בוכה? אמרה לו: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה: בתי, מה אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק. שנו: היה דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.)
בסיפור זה על נס של שמן אנו פוגשים את ר' חנינא בן דוסא, איש הנסים. הנס שחולל היה חלק מכוחו ולא גמול על אומץ לבו ועל היוזמה שלו, כפי שמסופר על המכבים. דמעותיה של בתו הניעו אותו להשתמש בכוחותיו העל-טבעיים. הוא בוודאי הזדהה אתה וסבל כמוה את חוסר הצדק שאירע לה.
ואולם הנס כמתנה אלוהית עשוי להיות גמול על האמונה בה' שהראתה בתו של ר' חנינא. היא האמינה שהחומץ ידלוק באור בהיר כמו השמן, ואכן כך היה. במקרה הזה 'נס פך השמן הזה' נבע מאמונתה של אשה.
